"קצה כדור הארץ. איפה הוא? – בטח כל אדם שאל את עצמו את השאלה הזאת. ולכל אחד הייתה תשובה משלו. בילדותי הרחוקה מאוד אהבתי שיר על סחלין, שבו היו המילים האלה: "ואני זורק חלוקי נחל מהגדה התלולה של מיצר לה פרוז הרחוק". דמיינתי מצוקים תלולים, ים אינסופי, ובשבילי המקום המסוים הזה היה הקצה הדמיוני של כדור הארץ.
לכאן באמת רציתי להגיע. ועכשיו, שנים רבות לאחר מכן, אני טס לסחלין בתקווה לראות את מיצר לה פרוז המסתורי הזה. תחזית מזג האוויר הייתה טובה ומצב הרוח מעולה. אולם כשהמטוס החל לרדת, היה מעונן לחלוטין מתחתינו, והגבעות מסביב לשדה התעופה חומוטובו ביוז'נו-סחלינסק הגיחו מהעננים רגע לפני הנחיתה. ירד גשם. הבנות ממשרד התיירות והספורט, שפגשו אותי בשדה התעופה, סיפרו לי שהתחזית התדרדרה מאוד וצילומי המסוק שלנו נדחו. לטיול היה שבוע מתוכנן, אז לא דאגתי יותר מדי. הספקתי להסתובב בנחת בעיר, ללכת למוזיאון למסורת מקומית, שנמצא בבניין יפני הבנוי בסגנון הלאומי המסורתי, ולנסות את המטבח היפני, שהתגלה כטעים להפליא.
אתר הסקי Mountain Air נחשב בצדק לאחת האטרקציות המרכזיות של יוז'נו-סחלינסק. כמעט חצי שנה בשנה מגיעים למורדותיה גולשי סקי מכל רחבי רוסיה, ובקיץ אפשר לעלות ברכבל לתחנה העליונה, לנשום את אוויר ההרים הטהור ביותר ולשוטט בשבילי יער רבים, מה שעשיתי בהנאה.
חלפו ימים, ולמרות שהגשם פסק, עננים נמוכים לא אפשרו את הטיסה הראשונה. המצב נעשה עצבני יותר ויותר. וכך, כשנותרו פחות מיומיים לפני שובי, יצאה השמש מעל יוז'נו-סחלינסק. הציוד כבר היה מורכב ומוכן, משא ומתן קצר עם טייסי המסוקים – ועכשיו טסתי בקרני שמש הערב לעבר הר ספמברג והאגמים האלפיניים הייחודיים שנמצאים בסמוך לשיאו. אחרי חמישה ימים של גשם, הטבע נתן לנו אור יפה להפליא. עננים גדולים נצצו בשמש, שהשתקפו במשטח דמוי המראה של אגמי הרים גבוהים מכוסים בעצים ירוקים דוממים ריחפו מתחת למסוק. כמה יפה זה חייב להיות כאן בסתיו!
נותר לנו רק לקוות שמזג האוויר לא יחמיר, ולמחרת תהיה טיסה לאי מונרון - פארק הטבע הימי הראשון ברוסיה, שנחשב בצדק לאחת הפנינים של חבל סחלין. זה לא קל להגיע לשם; זה אזור גבול, אז אתה צריך לקבל אישורים משירות הביטחון הפדרלי לביקור ובנפרד לצילומים.
הבוקר קיבל את פנינו ברוגע מוחלט, כל האישורים חיכו מזמן בתרמיל, ועכשיו כבר טסנו מעל מרחב המים הוורוד. האי מונרון, הממוקם במצר טרטרי 43 קילומטרים מסחלין, הוא נקודה זעירה במפה - שטחו כ-30 קילומטרים רבועים בלבד. עם זאת, יש בו עולם שלם: שני נהרות, מפלים, גבעות אזמרגד, סלעים עמודים, מערות עם קירות צבעוניים, כלבי ים ואריות ים במי טורקיז שקופים לחלוטין לא אמיתיים. מונרון מושפע מזרם צושימה החם, כך שהמים לא רק צלולים, אלא גם חמים מאוד - גן עדן אמיתי לצוללנים. בשנת 2008 נפתח באי מתחם תיירות, והצוללנים הפכו למבקריו השכיחים ביותר.
קל להתאהב במונרון ממבט ראשון. גבעות ירוקות, מפרצים נקיים, סלעים יפים - התמזל מזלי לראות את כל היופי הזה ממעוף הציפור. לצערי אין אספקה של דלק למסוקים באי, ולכן משך הצילומים מהאוויר היה מוגבל מאוד, אבל לא איבדתי את הלב. צוות הפארק ארגן סיור בסירה ברחבי האי. מזג אוויר חם, ים רגוע, אריות ים וכלבי ים המתמוגגים בשמש, סלעים ומערות מלכותיות, קריאות שחפים וקורמורנים - היום הזה היה ללא ספק הטוב ביותר בטיול שלי בסחלין.
מונרון גילה לי את יופיו, אבל עוד לא ראיתי את "קצה כדור הארץ", חוף סחלין התלול ליד מיצר לה פרוז, ונשאר רק בוקר אחד. כשהמסוק עמד בערפל צפוף בשש בבוקר, היה חשש שהטיסה לא תתקיים. אבל הכל הסתדר: המראנו וכעבור שעה התקרבנו לכף אניבה - הנקודה הדרומית ביותר של האי סחלין. "סוף כדור הארץ" התברר בדיוק כמו שראיתי אותו בדמיוני - בלתי נגיש וסלעי, ואת הנוף המרהיב במציאות השלים מגדלור, שנבנה עוד ב-1939, ולמרבה הצער, כבר לא פעיל.
טסנו חזרה לאורך חופו של ים אוחוטסק. החוף המזרחי של דרום סחלין עשה עלי רושם עז: כף אניבה, אגם הציפורים, סלעים בכף וליקאן - אתה יכול לראות את כל המראות האלה בפנורמה שלנו.
אנו מביעים את תודתנו למשרד התיירות והספורט של חבל סחלין ובאופן אישי לאנטון ולדימירוביץ' זייצב על ארגון הצילום.
מָקוֹר: travel.ru