כדי לקבל הנאה מקסימלית, אתה רק צריך שלא יהיו לך ציפיות, אז יהיה לך יותר מקום לרגשות מדהימים! זה בדיוק מה שקרה לי עם איסלנד. כשבחרתי איך לטוס לגרינלנד, דרך קופנהגן או רייקיאוויק, הבחירה נפלה על איסלנד, כי מעולם לא הייתי שם לפני כן. כמובן שהאי הזה של היופי החוץ-ארצי ראוי לטיול נפרד, אבל מתי עוד תהיה הזדמנות לברוח לאחת המדינות היקרות בעולם למטיילים? איסלנד היא אחת המדינות הבודדות שבהן, לאחר שביקרתם בבירתה, תוכלו לומר בביטחון שלא ראיתם כלום. אנשים מגיעים לכאן כדי לראות נופים יוצאי דופן: מפלים, קרחונים, גייזרים, הרי געש, אבל לא ארכיטקטורה. אז שכרתי רכב כדי לראות באמת את איסלנד. אבל אפילו לא ציפיתי שהיא תרשים אותי כל כך ולעולם לא תעזוב את ליבי.
איסלנד היא אי גדול, אם כי מתגוררים כאן כ-350 אלף איש, רובם ממוקמים בעיר הגדולה היחידה במדינה, בירתה רייקיאוויק. לכן, כדי להסתובב באמת בכל דבר, ואפילו ליהנות ממנו במלואו, צריך כשבועיים. אבל למי שאין לו כל כך הרבה זמן או כסף, יש מסלול נפלא שנקרא "מעגל הזהב", שהוא כמו איסלנד במיניאטורה. רוב התיירים נוסעים לאורכו, יש גם טיולי אוטובוס מצוינים התשתית למטרות אלו מפותחת ברמה גבוהה;
אבל איכשהו רציתי להסתבך עם תיירות מאורגנת ובחרנו בחופש על ידי שכירת רכב. זה איפשר לנו לעבור מעבר למעגל הזהב ולהגיע להר הגעש המפורסם Eyjafjallajökull, שלא לדבר על ניהול הזמן שלנו
אם תתחיל לחפש רכבים להשכרה ברייקיאוויק, סביר להניח שתתקל בפרוקר. המחירים שלהם זולים באופן חשוד מהמתחרים שלהם, לפעמים פי שניים. זה כמובן הבהיל אותי, אבל בסופו של דבר לקחתי סיכון והזמנתי טויוטה יאריס ב-180 יורו ליומיים עם כיסוי ביטוחי מלא. מוקדם בבוקר יום ראשון הלכנו למשרד החברה, אבל במקום יאריס קיבלנו יונדאי i10 חדשה, ובפיצוי נתנו לנו הנחה של 50$ ונתנו לנו אינטרנט חינם ברכב. כל העובדים היו ידידותיים מאוד, והכי חשוב, הם לא לקחו מאיתנו פיקדון בכרטיס האשראי שלנו או הקפיאו אגורה אחת, וזה ללא ספק יתרון גדול! אז אני ממליץ על המשרד לכולם. תוך 15 דקות, לאחר שהעמסנו את המכונית עם כל מה שהיינו צריכים, יצאנו מרייקיאוויק
לנהוג ברחבי איסלנד זה תענוג! כבישים אידיאליים ולמעשה אף לא מכונית אחת, זה הזכיר איכשהו קטעים מהסרט "I Am Legend", כשוויל סמית' נסע דרך ניו יורק שנכחדה
ביציאה מהעיר יש מכ"מי צילום עם מהירות מוגבלת של 50 קמ"ש, ניתן לראות אותם בתמונה למעלה. "נלחץ" עלינו מיד על מעבר ל-15 קמ"ש. בסופו של דבר, הקנס מעולם לא הגיע. מאוחר יותר הייתי זהיר יותר. לאורך המסלול מכ"מים נדירים ביותר וניתן לראותם מרחוק. המהירות המותרת מחוץ לערים היא 90 קמ"ש. בכבישים ריקים ואידיאליים קשה מאוד לנסוע במהירות כזו אפילו במכונית קטנה. למען ההגינות, גם המקומיים לא ממש הולכים לפי המהירות המותרת.
בדרך, הנופים היפים פשוט מסחררים את הראש שלי.
אחרי 40 דקות כבר הגענו לתחנה הראשונה. הפארק הלאומי Thingvellir, שבר הלוחות הטקטוני המפורסם בין אירופה לצפון אמריקה. כמובן, אני אספר לכם על המקום הזה בנפרד.
ככל שנסענו יותר זמן ברחבי איסלנד, כך הופתעתי מהטבע המקומי. היעדר מוחלט של עצים, הרים געשיים, שיחים ירוקים...
לפעמים עצרנו רק כדי לעמוד ולהרגיש שהזמן עצר.
מכל הכבישים בהם נסעתי אי פעם, אלו הם הציוריים ועוצרי הנשימה ביותר.
כדאי לספר בנפרד על ה"פרארי הקטנה" שלנו. מדובר ביונדאי i10 חדשה, קיבלנו אותה עם 9 אלף ק"מ בלבד. - כלומר, כמעט חדש. באוגוסט, הם אפילו לא היו באולמות התצוגה הרשמיים של יונדאי באודסה. למען האמת, לפני זה הייתי מוטה למדי כלפי המותג הקוריאני הזה, למרות שזיהיתי את ההתקדמות הבלתי ניתנת להכחשה. אבל גם כששכרתי רכב שילמתי יותר מדי 30 יורו על הטויוטה, וכשקיבלתי אותו אפילו קצת התעצבנתי, למרות שהבנתי שאסע בו רק יומיים, ולא כל החיים. אבל מהר מאוד שיניתי את דעתי ברגע שעליתי על ההגה של התינוק הזה. מנוע הליטר נותן דינמיקת תאוצה טובה מאוד עד 70-80 קמ"ש, וזה מאוד מגניב לעיר (והמכונית הזו היא ללא ספק מכונית עירונית)
אבל היינו צריכים לנסוע לאורך הכביש המהיר. ושוב, הפרארי הקטנה לא אכזבה אותנו המכונית החזיקה את הכביש בביטחון, וכשנכנסה לפינות במהירות, נשארה מתה על האספלט. עבורי, כנהג של סובארו עם הנעה לכל הגלגלים ומנוע בוקסר, זה היה פשוט הלם, אם כי משטח הכביש האיכותי כנראה שיחק בכך תפקיד משמעותי. כשנסענו חזרה לרייקיאוויק בשעת ערב מאוחרת, נקלענו לרוח חזקה וגשם כבד, אבל זה לא הפך למכשול עבור הפפלטים שלנו. פנים המכונית סגפני למדי, אך הגה העור עושה את זה נעים לנהג וכל זה תמורת כסף סביר ביותר. צריכת הדלק על בנזין איסלנדי עומדת על כ-5.5 ליטר/100 ק"מ בכביש המהיר
כמובן, יש גם חסרונות. במהירויות מעל 110 המכונית מתקשה, כאן היא מתחילה להתנדנד והמנוע מתקשה להאיץ עוד יותר. דחפתי את המקסימום ל-130, אבל לא העזתי להמשיך. אבל לרכב עירוני, במיוחד במדינה שבה המהירות מוגבלת ל-50 בעיר, 90 בכביש המהיר זה לא בעיה. יתרה מכך, אין בקרת שיוט בכביש המהיר זה לא נוח בלעדיו, אבל בעיר אין צורך בפונקציה הזו. החיסרון האחרון ששמתי לב אליו הוא שאין מקום לנוסעים מאחור. אפילו תיק גב לא יכול להיכנס בין המושבים הקדמיים והאחוריים, אני לא יכול לדמיין איך אנשים לוקחים רכב כזה לארבעה אנשים, למשל, ולמה צריך 4 דלתות? כמובן, אני לא יכול להגיד שום דבר על הפעולה הטכנית. אבל אני יכול לתת לך כמה עצות מעשיות: כשאתה פותח את הדלתות, תחזיק אותן תמיד ביד, כי משבי הרוח באיסלנד מטורפים ויכולים בקלות לפגוע במכונית השכנה בחניון, או אפילו לקרוע אותה לגמרי.
אבל בואו נחזור לאיסלנד. הנקודה הבאה שלנו הייתה הגייזר הגדול, שבו נסענו עוד 35 דקות. הוא היה מלא בתיירים, מסעדות וחנויות. אספר לכם גם על המקום הזה בפוסט נפרד.
אחרי הגייזרים נסענו לאטרקציה האחרונה והמשמעותית ביותר של טבעת הזהב - מפל גולפוס. האם הנופים האלה לא נראים כמו חייזרים?
מזג האוויר לא היה נחמד אלינו במיוחד, ירד גשם לפרקים, השמיים נשארו קודרים כל הזמן. אבל זו איסלנד אמיתית, וככה בדיוק רציתי לראות את זה. כצפוי, המפל עשה עלי את הרושם הכי גדול! לא חשבתי שזה יכול להיות כל כך יפה
נשאר לנו עוד חצי יום. אחרי שאכלנו חטיף קטן בבית קפה מקומי, השאלה הפכה לאן להמשיך, או לכיוון הבית או למקום אחר. לא היה ברור למה לצפות ממזג האוויר. והחלטתי להסתכן ולהגיע בזמן למפל Skogafoss. בדרך חולפים על פני הנהרות הכחולים להפליא של איסלנד
מהר מאוד התחלנו לנסוע לאורך גבעות מכוסות אפר וולקני
בדרך פגשנו שדות רבים עם פרות, כבשים וזן מקומי של סוסים
הכנתי מראש דיסק עם מוזיקה ותחת נוף כזה השמיעתי את השיר הישן והטוב "I am free" במלואו. אכן, אתה ממהר עם הרוח הפרועה ומרגיש חופש מוחלט
אבל לפני שהגענו ליעד ראינו מרחוק עוד מפל
במבט מקרוב ראינו מראה מהפנט, כאילו נכנסנו לארץ מעולם פנטזיה.
התברר שזה מפל Seljandafoss, נשארנו שם כ-20 דקות והמשכנו הלאה. הדרך הפכה מעניינת יותר
זה כאילו הר געש יכול להתפרץ כאן בכל רגע.
ופתאום הוא בדרך! אותו הר געש ששיתק את התנועה האווירית מעל אירופה ב-2010, עדיין לא למדתי לכתוב אותו, אבל אני מבטא אותו בצורה מושלמת באיסלנדית - Eyjafjallajökull!
הולכים בקרבת מקום הסוסים אותם לא ניתן לייצא מאיסלנד
ולבסוף, הנקודה האחרונה של המסלול שלנו היא מפל Skogafoss המלכותי
כמובן שאכתוב על כל המקומות היפים האלה בנפרד. במהלך היום נסענו קצת יותר מ-400 ק"מ ולא היינו עייפים. אני זוכר את הדרך מאודסה לקישינב (190 ק"מ) מלאת מתח, כשאתה מגיע סחוט כמו לימון. איסלנד ונופיה הדהימו אותי עד היסוד. וזה נראה כאילו ראיתי תצלומים בעבר, אבל האם זה דומה לראיית כל זה באופן אישי?
מָקוֹר: travel.ru
