נפאל. הפארק הלאומי סגרמטה. השביל דרך שלושה מעברים

מָבוֹא. קטמנדו – Lukla (Lukla 2840) – Jorsale (2803) – Namche Bazar (3404). נמצ'ה בזאר. ימים ראשון עד שלושה.

ובכן, אולי נוכל להתחיל לדבר על איך מסע הצילום שלי דרך שלושה מעברים בפארק הלאומי Sagarmatha התפתח באפריל-מאי השנה. המסלול מוכר, אבל עדיין לא הכי פופולרי, אחרי הכל, זה לא טרק למחנה הבסיס של האוורסט, אם כי גם הטרק למחנה הבסיס של האוורסט מאוד יפה ולדעתי רחוק מה הכי קל בנפאל, אבל אני אספר לכם על המסלול דרך שלושה מעברים, שבתורו נוגע גם במחנה הבסיס של האוורסט, הכפר גורקשפ, מרפסת התצפית קלפתאר (אני לא מעז לקרוא לקלפתר הר) ועוד הרבה.

ראשית, כמה מילים על המעברים עצמם, אילו שלושה מעברים סיימתי, עם אילו משימות ובאיזה ביצוע :)
הלכתי ממערב למזרח ועברתי את הפסים ברצף הבא: רנג'ו לה (5360 מ'), צ'ו לה (5330 מ') וקונגמה לה (5535 מ') הלכתי עם אוהל ובגדים חמים, גז, אוכל , באופן כללי, כל מה שצריך לחיים אוטונומיים בגבהים של יותר מ-5000 מטר, נשאתי גם תרמיל עם ציוד צילום. מכיוון שאנשים רבים שואלים לאחרונה איזה סוג של ציוד צילום אני נושא איתי להרים, אני חושב שלא יזיק לתת רשימה של ציוד הצילום שהיה איתי הפעם:

פגר: Canon 5d mark II

זכוכית: Canon EF 17-40 f/4.0L ו-70-200 f/2.8L

מסננים שונים בכמות של 5 חתיכות ומחזיקים עבורם

שלט חוטי לצילום בחשיפה ארוכה

חֲצוּבָה

השארתי את המחשב הנייד שלי בקטמנדו בפעם הראשונה, אני בדרך כלל גם לוקח אותו איתי, אבל לא הפעם :) MacBook Pro 13′

המשקל של כל זה ללא המחשב הנייד, לדעתי, הוא כ-8 קילוגרם.

המשקל של שני התרמילים שלי כשהם מאובזרים הוא לפחות 30 ק"ג, אולי 32 :) בתחילת הדרך, אלכסנדר פופוב חבר לי (sanders_po), אבל אז, בגלל הבדלים בתכניות ובבריאות, החלטנו להיפרד וכל אחד ללכת במסלול שלו. אבל התחלנו מקטמנדו ביחד וזה בעצם ליום הראשון הזה שאני רוצה להמשיך הלאה, להתחיל הכל בסדר ולעקוב אחר הרשימות היומיות שלי ששמרתי במחברת כל ערב :)

וכך, בוא נלך!

יום 1. 17/04/2013

מקטמנדו ללוקלה, סניה ואני המראנו במטוס הראשון של סיטה בערך ב-6:30 בבוקר, בשביל זה הגענו לשדה התעופה בערך ב-5:15 ובאופן מוזר, שדה התעופה היה סגור עד אז. בהתחלה, חוץ מאיתנו, היו רק שלושה תיירים בדלתות שדה התעופה, אבל מהר מאוד אנשים התחילו להגיע פתאום, בעיקר בקבוצות. אחת הקבוצות הייתה קנדית וראש הצוות שלהם, אדם שמן עם שפם, כשנודע לנו שאנחנו רוסים, העניק לי שטר כסף בסכום של 50 רובל רוסי. הוא אמר שזה בשביל המזל.
אבל איכשהו האושר לא מיד הפנה את פניו אלינו. בכניסה לשדה התעופה, לאחר שבדקנו את חפצינו, ביקשו מאיתנו שירות הביטחון להוציא את הגז מהתרמילים ולהשאיר אותו כאן. אני עדיין לא מבין למה, זה לא כבודת יד, למה אני לא יכול לשים בו גז? איך אם כן גז נכנס לאזור הזה הוא נגרר לאורך הקרקע? אני לא אאמין לכלום!

רישום נוסף הצליח, ממש כמו הטיסה עצמה, ממש אחרי 25 דקות של טיסה צנחנו בבטחה על בדל המסלול בלוקלה. אני לא אדבר בפירוט על שדה התעופה בלוקלה, אני רק אגיד שזה אחד משדות התעופה המסוכנים בעולם יש המון פרטים באינטרנט.
התברר שזה היה יותר קשה עם מזוודות, התרמיל של סניה הגיע, אבל משום מה שלי לא בתשובה לשאלות שלי שהופנו לעובדי חברת התעופה, קיבלתי את התשובה שאני צריך לחכות, חלק מהמטען מזה. הטיסה טסה במטוס אחר. ואכן, כעבור כחצי שעה נחת המטוס, קטן מאוד וללא נוסעים, אבל עם התרמיל שלי, ולא רק שלי, כמובן.

טוב, אז קדימה ורק קדימה. סניה ואני נטלנו את התרמילים ויצאנו לדרך, השעה עוד הייתה די מוקדמת, בערך 8:30, כל היום עוד לפנינו. כעבור שעה עצרנו לארוחת בוקר באותה שעה כבר היינו רעבים. אחרי ארוחת הבוקר המשכנו הלאה.

אלו הפרדות החכמות שנתקלנו בהן בדרכנו. הפרדות חוזרות מנמצ'ה בחזרה ללוקלה כבר אור, מחר יום עבודה חדש, מחר הם יחזרו לנמצ'ה, אבל כבר עמוסים.

ביום זה החלטנו לא לנסוע לנמצ'ה, באופן עקרוני, מיד תכננו את זה כך, כיוון שבנמצ'ה הגובה מסתבר שונה לגמרי ואם גם אני הייתי מצליח להבדיל כזה, היות ולנגטנג כבר נסעתי לפני כן. והיו כמה לילות בגובה 4400 מ', אבל לסניה בהחלט לא יהיה קל אחרי אפס מוסקבה.
עצרנו ביישוב האחרון לפני תחילת הטיפוס הגדול בנמצ'ה, במקום שנקרא Jorsale 2803 מ' או לודג' או מקום לחנות באוהל).

התמקמנו, אכלנו ארוחת צהריים ויצאנו לטייל קצת ולצלם. מזג האוויר היום לא כל כך מצולם כל היום, מעונן ויש טפטוף קל מדי פעם, אבל אתה צריך להעסיק את עצמך במשהו :)

חצינו את הגשר לצד הנגדי של הנהר ועלינו למעלה, לא בשביל הראשי, כאילו לכיוון נמצ'ה. אנחנו עדיין לא מבינים לאן השביל הזה מוביל, אבל השביל בטוח, בכל מקרה יש שם איזה כפר. פגשנו בחור עם יאקים הולך למטה.

כשאני מתלבש לבית, אני נראה כמו טיפש :))

דבר נוסף זה סניה, גשש אמיתי :)

פשוטו כמשמעו, כמה דקות לאחר מכן, פרש רכוב על סוס חצוף דהר על אותו גשר במלוא המהירות.

תפסתי את עצמי בהשתקפות, לפנים שלי עדיין יש מראה אנושי, ואז אראה לך מה השמש עשתה לי בעוד יומיים בשלג :)

אכלנו ארוחת ערב עם דאל באת, ולפני השינה צפינו בחלק מהסרט החדש "Django Unchained" באייפד של סשה, כמו תמיד, שימח אותנו!
הלכנו לישון בסביבות השעה 20:00.

נתוני GPS ממדור Lukla – Jorsal:

מרחק – 14.5 ק"מ

זמן נסיעה - 3 שעות 45 דקות

זמן כולל – 5 שעות 08 דקות

ממוצע מהירות נסיעה – 3.6 קמ"ש

מחירי התפריט:

מרק אטריות - 250

דאל בת – 450

חביתה - 200

קפה עם חלב - 80

תה - 70

יום – 2. 18/04/2013

ישנתי נהדר, התעוררתי בסביבות 5:50. סניה מתלונן שהוא מצונן, וזה כמובן לא ממש טוב.

מג'ורסלה לנמצ'ה הלכנו לא ממהר כלל, עצרתי בגשר ממש בתחתית ויריתי קצת ביאקים שחוצים את הנהר, סבלים, תיירים, מטפסים, בכלל על כל מי שהופיע מתחת לקנה העדשה שלי. :)

מהגשר הזה ל-Namche Bazaar עצמו יש טיפוס אחד מתמשך, הרבה אנשים מתקשים כאן, גם אלה שהולכים בקלילות, הגובה עדיין עולה על 3000 מטר, והמוכנות הפיזית של מטיילים רבים מותירה הרבה מה לרצוי, אז אני מתכוון. אפילו לא מעז לנחש כמה זמן לוקח לכמה אנשים לקום? אבל גם אנחנו, כפי שכבר אמרתי, הלכנו לאט והגענו לנמצ'ה בסביבות השעה 11:00. להלן הנתונים מה-GPS שלי עבור החלק הזה:

Jorsale – Namche Bazaar

מרחק – 6.5 ק"מ

זמן נסיעה - שעה 56 דקות

זמן כולל – 3 שעות 09 דקות

ממוצע מהירות נסיעה 3.4 קמ"ש

והסבלים מושכים את משקלם ומכסים את הקטע הזה תוך שעה מקסימום :)

בנמצ'ה התמקמנו בלודג' בו התארחתי לפני שנתיים, שנקרא Sun Site Lodge. הלודג' לא גדול, המחירים סבירים, הבעלים היא סבתא טיבטית נחמדה מאוד, החיסרון היחיד הוא שהשירותים בחוץ.

הדבר הראשון שהחלטנו לעשות זה להתקלח דלי מים חמים עלה 200 רופי. מקלחת בהרים היא חג אמיתי, הוא גם חם וגם נקי, אחת ההנאות הבודדות לגוף שאי אפשר להרשות לעצמך כל יום :)

אחרי המקלחת יצאנו לטייל התכנון היה לאכול צהריים ולקנות דלק.

גז נקנה ב-550 רופי לצילינדר של 230 גרם, אני חושב שזה היה מאוד אלוהי, חשבתי שהגז יהיה יקר יותר בנמצ'ה. לקחנו 4 צילינדרים. לשם השוואה, בקטמנדו עולה צילינדר כזה 300 רופי.

אחר כך מצאנו בית קפה מקומי לא יקר, שבו לא היה תפריט ורק מנה אחת הוגשה לארוחת צהריים - מו-מו עם בשר. ביקשתי מרק מו-מו ולא סירבתי. מרק מו-מו עם בשר עלה לנו 150 רופי למנה :)

אחרי ארוחת הצהריים סיימתי לראות את Django Unchained טרנטינו עדיין גאון!

ישנו תנומה קטנה אחר הצהריים ואז עשינו תוכניות ליומיים הקרובים. החלטנו להישאר מחר בנמצ'ה, לעשות טיול התאקלמות, ומחרתיים להתקדם לכיוון מעבר Renjo La, להגיע לכפר Tame או קצת יותר גבוה ולעצור באוהלים.

לקראת ערב יצאנו לטייל בשכונה וניסינו לצלם משהו, האור נעלם מהר מאוד והכל היה מכוסה בעננים, צילמתי כמה תמונות. את תמונת הכותרת בפוסט הזה צילמתי באותו ערב.

ארוחת הערב הייתה דאל בת.

מחירים מהתפריט:

דאל בת – 400

לחם טיבטי - 240

דייסת שיבולת שועל - 230

אומלט עם גבינה - 220

קפה עם חלב – 70

יום – 3. 19/04/2013

זה איכשהו נמלט עם הרבה חלומות. חלמתי על ים ושלג ועוד איזה אריה שרצה לטרוף אותי :))

התעורר ב-6:10.

לאחר ארוחת הבוקר יצאנו לטרק התאקלמות. החלטנו לא להמציא את הגלגל מחדש אלא להסתובב דרך הכפר Khumjung (Khumjung 3780 מ') הנקודה הגבוהה ביותר של המעגל הזה היא כ-3850 מ'.

נמצ'ה מלמעלה.

יש מסלול עפר מעל נמצ'ה, חשבתי שצריך לנחות על מסלול כזה כמה מטוסים מיוחדים אבל לא, התברר שהם סתם רגילים :)

בתמונה השנייה אפשר לראות איך אנשים עולים שמאלה, אז הם עולים מנמצ'ה והמטוס שממריא ממש מעל לראשיהם, בלשון המעטה, הפתיע אותם :)))

סניה הוא שחקן כדורעף ואז הוא מצא לעצמו מגרש כדורעף :)

מבט לכיוון Lukla.

חזרתי לנמצ'ה רעבה מאוד ומיד הלכתי לאכול, וסניה הלך לנוח, הוא לא מרגיש טוב בכלל. אכלתי ארוחת צהריים באותו מקום מקומי עם אותו מו-מוס, ואחרי ארוחת הצהריים נמנמתי חצי שעה. לקראת ערב הלכנו לשוק המקומי, קניתי עוד אטריות, סניקרס, בוטנים, לקחנו גם 10 ביצים וגם קניתי 200 גרם. חמאה, אני מאוד שמח על זה! שוב אני מופתע עד כמה בהרים אתה מתחיל להעריך את הדברים הכי פשוטים :)

שמן 200 גר'. – 200

ביצים - 20 רופי 1 יחידה.

אטריות (סוג רולטון) – 40

סניקרס - 70

Namche Bazaar - Thame (Thame 3800 מ') Thame. ימים ארבע עד חמישה.

יום – 4. 20/04/2013

היום הלכנו לכיוון Tame. התכנון היה לטפס קצת יותר מהכפר ולחנות באוהלים בגובה של 3900 - 4000 מ', אבל זה לא ממש הסתדר ככה.

סניה מרגישה חרא, יש קור והתאקלמות, בכלל, הכל ביחד, אז כשהגענו לאמם, סניה אמר שהוא נשאר פה ושהוא לא ישאר באוהל אלא בלודג'. גם אני לא הלכתי יותר אלא עמדתי ליד הכפר באוהל, היום מזג האוויר פשוט מגעיל, מעונן מאוד, טפטוף קל, ואז הפך לשלג וגשם. אבל בכללי הכל בסדר איתי, אני מרגישה טוב ומחר אני אעלה יותר ויותר, כנראה, אלך לבד.

כך זה נראה היום כשהעננים נפרדו מעט, אבל במשך רוב היום פשוט לא היה טעם להוציא את המצלמה.

סניה באותו יום קילל שוב ושוב את משקל התרמיל שלו)))

לא רחוק מהכפר טאם, השביל עובר על גשר וחוצה נהר קטן. המים שטפו החוצה בורות של צורות מוזרות.

נתוני GPS:

מרחק – 10.2 ק"מ

זמן נסיעה - שעתיים 57 דקות

זמן כולל – 4 שעות 04 דקות

ממוצע מהירות נסיעה 3.4 קמ"ש

יום – 5. 21/04/2013

אתמול סיימתי את הרשימות שלי בזה שאני באוהל והכל בסדר איתי. אבל ממש שעה אחרי זה הרגשתי ממש רע: בחילות, ואז הקאות ושלשולים. כמובן שעלו לי מחשבות על הכורה, אבל מיד זרקתי אותן, מה לעזאזל הכורה ב-3800? הרגשתי מצוין כל היום, בלי כאבי ראש או משהו כזה. כן, וב-Langtang לפני כן, ביום השלישי כבר טיפסתי ל-4200 ולא היו רמזים לטיפוס הרים. באופן כללי, דחיתי את האבחנה הזו ונשאר רק הסבר אחד - הרעלה.

הגעתי למסקנה שההרעלה הייתה זיהומית, מכיוון שהמזון כולו טרי, אז סביר להניח שזה היה מים (אני שותה מים גולמיים), או ידיים מלוכלכות בטיפשות. התחלתי להאכיל את עצמי בכלורמפניקול, אבל לא משנה איפה, אפילו 15 דקות לא עברו עד שכל תכולת הבטן שלי הגיעה לשלג לבן וטהור (באותו זמן כבר ירד שלג). התחלתי לדאוג, החום שלי עלה מאוד והתחלתי לפקפק שהזיהום הזה נגרם מכלורמפניקול. החשיך, השלג היה רטוב ובנתזים גדולים, השלג התדלדל בהבזקי ברקים ורעמים, היה קשה מאוד לצאת מהאוהל, רעדתי, והתרופה לא נספגה, עד אז התחלתי הוסף גלגל אקמול לכלורמפניקול על מנת להפיל איכשהו את החום, אבל כפי שכבר אמרתי, התרופות לא נשארו בי יותר מ-15 דקות.

הרגשתי ממש מצמרר, מצב מגעיל מוכפל באינסוף. שלג, חושך, רעמים וברקים, דבר כזה עוד לא חוויתי!! ואני גם צריך כל הזמן להרתיח מים, אני לא אשפוך מים קרים גולמיים מזרם לתוך עצמי. כשיצאתי להליכים בפעם האחרונה, הייתי מוכן למות ממש במקום, ממש כאן ועכשיו, באותו רגע נראה לי שזה התרחיש הטוב ביותר להתפתחות האירועים. כרעתי על הברכיים, הפכתי מבפנים החוצה, רעדתי מהטמפרטורה ומכוסה בפתיתי שלג רטוב. פשוט זחלתי לתוך האוהל, לא שמתי לב שאני גוררת שלג שלם של שלג לתוך שק השינה שלי. בלי לשים לב לכלום, שפכתי לעצמי את יתר המים עם עוד טבליה של כלורמפניקול ואקמול, מכורבלת בשק השינה בתנוחת העובר והנה, התעלפתי!

התעוררתי כשעה לאחר מכן כי היה לי חם וכולי רטוב, אבל לא הרגשתי בחילה והיה מאוד קריר, הרגשתי שהזיהום נסוג. החלפתי למשהו יבש ונרדמתי, עכשיו עד הבוקר.

בבוקר התעוררתי כאילו נולדתי מחדש, עייפות בהחלט הייתה נוכחת, אבל הרגשתי מצוין. הכל מסביב היה מכוסה בשלג, השמש כבר עלתה והיה יחסית בהיר. לא משנה מה, הכרחתי את עצמי לצלם כמה יריות.

אכלתי ארוחת בוקר עם שיבולת שועל והתחלתי להתכונן לטיול. כמובן שאי אפשר לעלות היום יותר גבוה, אבל טיול בסביבה יעזור מאוד. סניה נכנס, הבריאות שלו עדיין לא הייתה טובה, הוא לא ישן טוב אתמול בלילה והיום הוא גם לא מסוגל לשום דבר מלבד הליכה קצרה. יצאנו לטייל, טיפסנו לסטופות שמעל הכפר, אז הכל כבר התחיל לשקוע בחלב הלבן של העננים. בסביבות השעה 9:30 לא נראה דבר ושלג רטוב קל החל לרדת.

אחרי ההליכה סניה הלכה לנוח, אבל אני יושבת באוהל וכותבת שורות אלו, לא ברור מה לעשות כל היום...

השלג יורד סמיך, אבל הוא לא שוקע, יצאתי לטייל וצילמתי כמה צילומים במזג האוויר הגרוע הזה, בעיקר סצנות עם יאקים, מכיוון שלא פגשתי אף אחד אחר ברחוב מלבד יאקים :)

יאקים עובדים בכל מזג אוויר :)

אני מבין שהבעלים של האכסניה הזו השלים את מרתון האוורסט. מרתון האוורסט מתקיים מדי שנה בסוף מאי, ההתחלה היא מהכפר גוראקשפ (5150 מ'), והסיום הוא בנמצ'ה בזאר (3400 מ'), עם מירוץ בצ'וקונג ובקומז'ונג. למרות העובדה שבאופן כללי המרחק הוא בירידה, מרתון זה הוא מרתון ההרים הגבוה בעולם ואחד הקשים, שכן בנוסף לירידות יש גם הרבה עליות לאורך המרחק, וכל עלייה במסלול כזה. גובה הופך לעלייה שלמה :)

נוף כפר.

הלכתי לראות את סניה, הוא שכב שם, לא עושה כלום, מרגיש חסר חשיבות. חזרתי לאוהל וחשבתי לאכול ארוחת צהריים.
אחרי ארוחת הצהריים הלכתי לסניה והזמנתי אותו לטייל, אבל הוא סירב. והלכתי וירדתי מהכפר אל הנהר ועשיתי כמה קלפים של מפל וגשר.

אחרי זה התחיל לרדת שלג חזק מאוד. חזרתי לאוהל, שתיתי קצת תה ומזג האוויר התבהר מעט בחוץ. בדמדומי הערב הסתובבתי סביב האוהל, הקשבתי לנגן וצילמתי כמה תמונות של הכפר בשעת בין ערביים.

אני במצב רוח מעולה, אני מרגיש אותו דבר, מחר אני הולך להתכונן ולעלות גבוה יותר.

Tame – Renjo La Base Camp

יום – 6. 22/04/2013

עייף היום. יום טוב, מעבר טוב.

התקרבתי מספיק לכוכבים, הרי 4900 זה כבר גובה הגון, היום הרווחתי 1100 מטר אנכית. רק שעדיין אין ריח של כוכבים, הכל בעננים, יורד שלג ושום דבר לא נראה, אני אפילו לא ממש יכול להעריך את הנוף שמסביב.

וקמתי היום ב-5:00 ובבוקר זה היה כמו עכשיו, אבל אז מזג האוויר התבהר, לא ממש, אבל ראיתי את השמש היום ואפילו צילמתי כמה תמונות בבוקר.

אבל אחר הצהריים התמוטטו העננים, החל לרדת שלג ולא הייתה ראות.

אין הרבה גששים באזור הזה היום פגשתי בערך חמישה אנשים לכל היותר. בעיקר נתקלנו בסבתות עם סלים ויאקים.

טוב, היום הלכתי טוב, בסוף כמובן נהיה קצת קשה, אבל אני חושב שזה נורמלי, שכן מהכפר Lunghden (Lunghden 4380 מ') ועד למקום החניה שלי ליד האגם (4932 מ'). ) הטיפוס פשוט חזיתי, אבל ויש לציין שלא טיפסתי בשביל הראשי, הגעתי אליו מאוחר יותר, כבר בסביבות 4800, אבל עדיין לא הבנתי מאיפה התחיל השביל הראשי הזה :) כשעברתי ליד הכפר לונגדן, ואז דרך חלק. זה הרגע שבו הבנתי שאני הולך בכיוון הלא נכון, נראה היה שיש שביל, אבל הוא בהחלט לא היה צפוף כמו שצריך. אחר כך עצרתי לארוחת צהריים, השעה כבר הייתה נכונה, והייתי צריכה לחשוב לאן כדאי ללכת, למרות שכבר היה ברור שאני חייבת ללכת בכיוון ההפוך :)) בזמן שאכלתי ארוחת צהריים עברו שני מקומיים השביל, ואמרו לי, שכבר עברתי את הפנייה לפס ושאני צריך לחזור. אחרי ארוחת הצהריים חזרתי לכפר, שם איש אחד הצביע על המדרון ואמר שכדאי לי ללכת לשם, הסתכלתי היטב, איכשהו לא היה שביל, אבל האיש התעקש, הוא אמר בדיוק שם, כמו שהשביל הראשי הולך אל הכפר. נכון, אבל אני צריך ללכת לכאן לטפס ואחרי כמה זמן אני אצא לזה ובסוף הוספתי: "טפס!"

טוב, זה טיפוס, זה טיפוס, אני יכול לעשות את זה והתחלתי לטפס))) לא היה הרבה שביל, אבל היו סיורים ובאופן עקרוני זה הספיק. הגעתי לשביל הראשי אי שם בגובה של כ-4800 מ', אחרי שהלכתי עוד קצת ראיתי קודם אגם אחד קטן יותר, וקצת יותר גבוה שני, גדול יותר, שני האגמים היו מכוסים בקרח. מצאתי מקום לאוהל מתחת לאבן, כמעט במערה, קצת חשוך, כמובן, אבל הרוח לא נושבת והשלג לא יורד, וזה לא חסר חשיבות.

נתוני GPS:

מרחק – 19.4

זמן נסיעה – 6 שעות 26 דקות

זמן כולל – 9 שעות 06 דקות

ממוצע מְהִירוּת בתנועה – 3.0 קמ"ש

עליית גובה – 1132 מ'.

איפשהו אחרי השעה 18:00 התחיל להתבהר ולמרות העייפות יצאתי לחקור :) אבל ההתקררות לא נמשכה זמן רב והערב צילמתי רק צילום אחד, אבל הסתכלתי על כמה מקומות לצילומי לילה וכיוונו את השעון המעורר לשעה 3:00, הלכתי לישון.

התעוררתי ב-3:00 לפנות בוקר עם השעון המעורר שלי, ברור לגמרי. כשיצאתי מהאוהל, הירח היוצא עדיין האיר את ראשי ההרים, זה נראה מאוד מרשים, אבל ממש כעבור 15 דקות הירח שקע לגמרי, פסגות ההרים כבו, אבל שביל החלב הופיע כמו שצריך. .

צילמתי עד שהשמש עלתה, אבל בסך הכל, לא הייתי מרוצה מהצילום מלבד שני תצלומים של שמי הלילה, לא היה יותר מה להראות.

בסביבות השעה שבע חזרתי לאוהל והחלטתי שאני צריך לישון עוד קצת :))

מָקוֹר: travel.ru