למרות שאנחנו גרים במרחק של 130 ק"מ מהבירה ומבקרים בה 4-5 פעמים בשנה, לא היה לנו שם חופשת תרבות כבר שבע שנים, אם לא יותר, למעט הביקור בשנה שעברה בבית האופרה. אנחנו תמיד הולכים לשם לעסקים או לשדה התעופה (משדה התעופה). אנחנו מסתובבים בעיר ברכב, אבל מה אנחנו יכולים לראות? ולבסוף החלטנו ללכת לשם כמעט ארבעה ימים. יתרה מכך, התוכניות שלנו כללו ביקור במספר מוזיאונים והליכה כמה שיותר ברחבי המרכז, הן במקומות מוכרים והן במקומות שכולם מכירים, אבל עדיין לא היינו שם.
אני אספר לך ואראה לך איפה ביקרנו, אבל הסיפור לא יהיה בסדר כרונולוגי, אלא לפי מצב הרוח שלך.
היום נזכרתי איך ביקרנו ביום שני בבית הקפה של לבוב Chocolate Maker.
אתה יכול לדמיין איך זה מריח כאן?
כפי שהבנתם מהשם, החברה ממוקמת בלבוב. בערים אחרות בתי קפה כאלה פועלים כזכיינות. לנו, בצ'רניגוב, אין אותם עדיין.
מכיוון שיש לנו תקציב מוגבל, ולפעמים אנחנו רוצים להתפנק, הסתכלנו קודם כל באתר שלהם כדי להחליט על המחירים, הרצונות והיכולות שלנו. קל למצוא את האתר על ידי חיפוש בגוגל "יוצר שוקולד לבוב".
הו, כמה דברים טובים יש, ולא רק דברים טובים, אלא כאלה בעבודת יד!
אהבתי את האזהרה: "יישור מחדש: אפשר לשפשף שוקולד לבוב מהאצבעות והשפתיים עם הוסטינות וסרבטים, ההמלצה היחידה היא להיזהר וללקק ביסודיות".
ניתן להזמין מוצרים אונליין עם משלוח אם סכום ההזמנה אינו נמוך מ-100 UAH.
הם גם עורכים כיתות אמן שבהן מבוגרים וילדים יכולים ללמוד להכין ממתקים תוך שעה וחצי. זה מצריך הרשמה מראש ולפחות חמישה משתתפים.
יש שלושה מפעלים כאלה בקייב, הלכנו לאחד ברחוב. גורקי (אנטונוביץ'), 45.
החדר הראשון בו אנו מוצאים את עצמנו הוא חנות, ולאחריה שלושה חדרים קטנים ונעימים. לצוות יש "שפה אוקראינית מושלמת". גם המלצריות וגם החבר'ה שמכינים את הקינוחים צעירים מאוד ועובדים במצב רוח טוב. הרגשנו ממש כמו באירופה.
הנה תפריט רטרו.
כמובן שרציתי לנסות את לבוב קאווה, אבל אנחנו לא שותים קפה בלילה. חוץ מזה, אנחנו שותים קפה מתוק, אבל לאן הולך קפה מתוק עם שוקולד? הזמנו תה ג'ינג'ר. ומכיוון שהוא הוגש בספל זכוכית גבוה, הוא נראה יפה - הוא הכיל חתיכת תפוז, לימון, שורש ג'ינג'ר, מקל קינמון ונענע טרייה. לקחתי פודינג לעצמי, בעלי לקח עוגה מזוגגת לבוב (באוקראינית "tistechko"). אמרנו למלצרית, בחורה מאוד נחמדה, שזו הפעם הראשונה שלנו כאן, ואנחנו רוצים עוד ממתק לכל אחד מאיתנו, לפי שיקול דעתה, אבל אנחנו לא אוהבים קוקוס, ומכבדים שוקולד מריר יותר משוקולד חלב .
האווירה כאן נעימה, המוזיקה שקטה, אוקראינית, אין "שאנסון". פנים בגווני שוקולד, מפות סרוגות. מדי הבנות בסגנון רומנטי, בצבע קקאו וחלב, עם עיטורים בצבע שוקולד. ובכן, רק בשבילכם "מערת לבוב" של תחילת המאה ה-20.
מינוס אחד הוא שאין קולבים, אבל אין איפה לשים אותם שם, אז הבגדים העליונים שלנו מונחים על הכיסא השלישי.
הפודינג שלי יצא טעים מאוד, השכבה התחתונה היא הכי מרירה, אבל לא ממש מרירה, אלא בדיוק כמו שאני אוהבת. גם בעלי אהב את העוגה שלו. ועם תה חמוץ ללא סוכר, כל זה הביא עוד יותר הנאה.
והממתקים נפלאים. אחד קיבל את "שרי שפצר", השני "וידנסקי כמהין".
מאוחר יותר קנינו עוד 6 חלקים בחנות. שונים, ביתיים, כולל "בילו גוברלה" (איזה תייר הררי לא רוצה לנסות ממתק בשם הזה?). 6 הסוכריות הללו שרדו רק עד הערב הזה. נשארו זכרונות נעימים.
כנראה שבטבע יש שני סוגים של מוצרי מזון, עליהם אני מדבר בחרדת קודש מיוחדת - 1. דגים ופירות ים ו-2. שוקולד.
שוקולד רופף. כולם יודעים שגברים צרפתים אוהבים לבשל. פעם, לבת שלנו היה שף צרפתי. הוא כיבד אותה בשני מתכוני אפייה מעניינים, שפך עבורם ליקר לבקבוקים קטנים (הכלול במתכון) והסביר שהשוקולד לעוגה הזו לא נלקח מהסופר אלא בעבודת יד. ואז אפילו לא תיארתי לעצמי שזה יכול לקרות. והנה הוא שוכב בקילוגרמים.
רוח הזמן. ובקטלוג המקוון לדמות הזו יש גם קרניים ומקלע.
המבחר מתאים לכל טעם. לא צילמתי את כל המדפים.
זה התענוג הגסטרונומי שקיבלנו בערב חורפי חם (+5 מעלות). זה עלה לנו 135 UAH. בתוספת ממתקים לקחת איתך 40 UAH.
וכדי לא לספוג יותר מדי קלוריות מיותרות, הלכנו ברחוב. גורקי מעלה ומעלה למטרו.
מָקוֹר: travel.ru