אני מציג את הדיווח שלי על הטיול הראשון שלי לשוויץ. זה היה טיול הסולו הראשון שלי בחיי, שנמשך שישה ימים ומבחינת סך הרשמים וההנאה, אלו היו ששת הימים המוארים בחיי. הטיול לא היה חף מאקסטרים והרפתקאות, שכן ביום הראשון התברר שהרכב שלי פגום והטיול יכול להסתיים בכל רגע, אבל בכל זאת הכל הסתדר, אם כי כמה פעמים קמתי כך שחשבתי ש אצטרך לקרוא למשאית גרר.
מהטיול הזה הבאתי כ-5,000 תצלומים וביקרתי בהרבה מקומות מעניינים, גם מוכרים לתיירים המוניים וגם כאלה שמעט אנשים יודעים עליהם. בסיפור צילומי זה אנסה לספר ולהראות בפירוט מה ראיתי והיכן ביקרתי.
לא תכננתי לצאת לחופשה באוגוסט כי עד אז עבדתי רק בחודש השלישי ולא הייתי עייף במיוחד, וחוץ מזה, אני לא אוהב לטייל בשיא עונת התיירות. אבל בחברה שלי, כפי שהתברר, יש חגים באוגוסט וכולם נדרשים לצאת לחופשה בשעה זו. את החדשות האלה נודע לי שבועיים לפני תחילת החופשה וכבר היה מאוחר מדי לתכנן משהו מראש. אחי לא יכול היה להצטרף אלי לטיול כי היה לו התמחות באוגוסט, והחברים שהייתי שמח לראות איתי בסיור הזה גם לא יכלו להצטרף אלי כי כבר היו להם תוכניות משלהם. כך התברר שאצטרך לצאת לחופשה לבד ולאחר מכן עלתה השאלה - לאן?
לא רציתי לבלות הרבה זמן בדרכים, אז התחלתי להסתכל על מדינות שכנות. המקום הכי קרוב אליי היה שוויץ, שהגבול איתה נמצא 50 קילומטרים מהעיר שלי. ידעתי מעט על שוויץ והמדינה הזו נראתה לי משעממת דרך הפריזמה של הסטריאוטיפים שלי. חשבתי ששם, כמו בגרמניה, הכל מגולגל לאספלט, והציוויליזציה חדרה אפילו לפינות הנידחות ביותר של ההרים. כדי להבין כמה יעדים פוטנציאליים, הלכתי לקהילת ה-ru-travel וקראתי את כל הפוסטים שם תחת התג "שוויץ" במהלך השנתיים האחרונות. הפוסטים איכזבו אותי - היו אותם מקומות, שהם ריכוז של פופ תיירותי: טירה על שפת אגם ז'נבה, ברן, לוצרן, ציריך, עוד כמה ערים, כמה אתרי נופש פופולריים וזהו. נדמה היה שהתייר הרוסי לא סטה משביל התיירות המרוחק היטב. לאחר דפדוף בדוחות, לא ראיתי מקום אחד שרציתי לבקר בו. עם זאת, הוספתי דבר אחד לרשימה שלי - העיירה צרמט ופסגת גורגנגראט הסמוכה. המקומות פרגים, אבל מאוד יפים, הם לא אכזבו. לא הוצאתי מידע נוסף מפוסטים של בלוגרים דוברי רוסית בשוויץ, מכיוון שהם היו מוקדשים בעיקר לערים, וערים לא עניינו אותי. כאן נחלצו הקוראים שלי לעזרתי והמליצו על כמה מקומות ממש מעניינים שכללתי במסלול המתוכנן.
היה לי רק יום אחד לחשוב על תוכנית החופשה שלי. מיד עם תחילת החופשה באה לבקר אותי בחורה שהכרתי לכמה ימים והראיתי לה את המקומות והערים הטובות ביותר על חוף אגם קונסטנץ, כך שלא היה בכלל זמן לאינטרנט. היא עזבה ביום רביעי בערב והייתה אמורה לעזוב ביום שישי בבוקר, מה שנותר לי רק יום אחד להכין תוכנית נסיעה. ביום חמישי בבוקר התעוררתי בלי לדעת כלום על שוויץ, ואחרי שגלשתי באינטרנט עד שלוש לפנות בוקר, הרכבתי תוכנית טיול מצוינת, שבסופו של דבר יצאה כל כך נפלאה, מגוונת ומתחשבת שהייתי גאה בה. עַצמִי. הזמנתי מלונות כבר בשלושה לילות, שבע שעות לפני היציאה. אגב, המחירים התבררו בניגוד לחששות שלי כמו בגרמניה: 40-50 יורו ללילה.
ואז הגיע יום שישי ואני, לקחתי איתי אספקה של אוכל, מים ואלכוהול, יצאתי לדרך.
לאחר שעברתי חמישים קילומטרים משטח גרמניה, אני מגיע לגבול. שוויץ אינה חברה באיחוד האירופי, אז יש גבול עם מדינות האיחוד האירופי, אבל מכוניות נעצרות בו באופן סלקטיבי מאוד. אגב, שכחתי לקחת איתי את הדרכון, אבל במשך כל ששת ימי הנסיעה ראיתי את המשטרה רק פעם אחת, ואף אחד לא עצר אותי בגבול.

והנה אני בשוויץ. החלק הצפוני של שוויץ כמעט ואינו שונה מדרום באדן-וירטמברג, אותה ארכיטקטורה, אותם שדות ועיירות.

האזור משעמם מאוד, אמנם אגם קונסטנץ נמצא בקרבת מקום, אבל החוף השוויצרי שלו משעמם ביותר, בניגוד לזה הגרמני.

מהר מאוד הנוף הופך למגוון יותר - מתחילים למרגלות הרי האלפים.

ככל שאני מתרחק דרומה, כך הגבעות מתגבשות.

אחרי חצי שעה של נסיעה כבר מופיעים באופק הרים אמיתיים וציפייה חסרת סבלנות לפגוש אותם שולטת בנשמתי. הרי עד עכשיו הייתי רק בהרי קרים וליד טירת נוישוונשטיין. וכל זה קצת בקליבר הלא נכון. הטיול הזה אמור להכיר לי הרים אמיתיים עם פסגות מושלגות, קרחונים וגבהים שמעולם לא הייתי בהם.

מזג האוויר טוב, הנהיגה קלה ושמחה.

הנוף הופך למעניין יותר עם כל קילומטר מהדרך דרומה.

עד מהרה קשה לי יותר להתרכז בנהיגה, שכן קשה לקרוע את עיניי מהיופי המרחף מחוץ לחלונות.

תוך כדי, אני לומד לעשות שני דברים בו זמנית - לנהוג במכונית ולצלם.

עד מהרה מתחילים להופיע מחוץ לחלונות צוקים ציוריים מכוסים ביער.

אוטובאנים שוויצריים יפים. מערכת התחבורה של המדינה ההררית הקטנה הזו הובאה לפרפקציוניזם והשימוש בה הוא ריגוש צרוף.

הקנסות על הפרת המהירות המותרת בשוויץ הם עצומים. בהתחלה פחדתי להאיץ יותר מ-120 קמ"ש, כפי שמוסדר באוטובאן, אבל אז, כשראיתי שהמקומיים הולכים על 140 ו-150, לחצתי חזק יותר על דוושת הגז. קיבלתי קנס על הטיול הזה, אבל זה קרה בדרך חזרה הביתה.

בזמן תחילת הטיול עוד לא התפתיתי להרים ונופים כאלה עוררו בנשמתי סערה של רגשות נלהבים ביותר.


העיירות השוכנות למרגלות ההרים נראות כמו צעצועים.

אם תסירו את ההרים מהרקע, הנוף לא יהיה שונה בהרבה מהאזור בו אני גר. אבל נוכחותם של הרים הופכת לחלוטין את התמונה.

אני עובר בעיר שעם המראה שלה הורסת את כל הסטריאוטיפים על שוויץ. אם לא ההרים ברקע, אפשר היה לטעות בקלות באחד מהמחוזות המרוחקים של דרזדן או עיר אחרת במזרח גרמניה.

למרות זאת, זוהי העיר צ'ור - בירת קנטון גריסון. למעשה, העיר יפה, אם לשפוט לפי התמונות באינטרנט, אבל מהכביש המהיר היא נראית כמו מה שרואים בתמונות האלה.

השולטים בעיר העיקריים הם שני מגדלים רבי קומות.

מדי פעם יש כנסיות יפות לאורך הדרך...

... ואפילו טירות קטנות.

פרפקציוניזם שוויצרי.

עוד מעט מתחילות המנהרות. ככל שתהיו קרובים יותר להרים, כך תיתקלו בהם יותר פעמים בדרך.

האוטובאן היה נטוש באופן מפתיע, בהתחשב בעובדה שזה היה יום חול, וזהו עורק התחבורה היחיד באזור זה.

מָקוֹר: travel.ru