ההליכה ברחובות הוואנה הישנה היא תענוג. ארמונות מרהיבים, אחוזות בסגנון הקולוניאלי הספרדי, מכוניות אמריקאיות מפוארות מתקופת הגנגסטרים...
גרתי במלון ליד קפיטול הוואנה, אז ההליכה שלנו תתחיל כאן. בניין הפרלמנט הקובני נבנה בשנת 1929, ושימש את תפקידיו עד 1959, לפני המהפכה הקובנית. ארמון מהמם, שמזכיר את בניין הקונגרס האמריקאי בוושינגטון.
יחד עם זאת, הקובנים ממהרים להדגיש שהבירה שלהם גבוהה מהאמריקנית בכל כך הרבה סנטימטרים...) כיום מתבצעים כאן שיפוצים במלואם, והבניין לצערנו סגור לקהל הרחב. באופן כללי, בהוואנה מתקנים כעת הרבה חפצים ומסדרים, וזה כמובן מעולה!
למשל, תיאטרון בולשוי השכן. המבנה המודרני הוקם כאן ב-1915, במקום ישן יותר, שנוסד ב-1838.
מול התיאטרון נמצא סנטרל פארק קטן, שנפתח ב-1877. פעם, בפעם הראשונה בקובה (1899) הודלקו כאן מנורות חשמליות של תאורת רחוב. ובשנת 1905, הוקמה אנדרטה לגיבור הלאומי של קובה, לוחם העצמאות, המשורר חוסה מרטי.
מסביב לפארק עומדים מטבעות להמרה ומחכים לתיירים... ובכן, סוסי עבודה, שישיות, חמישיות, רביעיות...
מכוניות אמריקאיות ישנות יותר פשוטות יותר ומשמשות בתנועה ברחוב, כמונית רגילה. עם זאת, הגדרה מתאימה יותר היא מיניבוסים.
חוסה מרטי (יש הרבה אנדרטאות לגיבור הלאומי בהוואנה) משקיף על שדרת פסאו דל פראדו היפהפייה, שנפתחה כאן עוד בשנות ה-70 של המאה ה-19. באותה תקופה זה היה מקום פופולרי לרכיבה על סוסים עבור האצולה. השדרה ממש מתאימה לטיולים נינוחים. כאן מציגים אמנים ציורים משלהם או של אחרים, נמכרות מגוון מזכרות, ומכל מקום אפשר לשמוע: שלום! מאיפה אתה? )
המבנים בשדרה נבנו בסגנון ספרדי ישן, עם עמודים מקורים ומעברים המעניקים הגנה בגשם ובחום.
כמובן, רוב הבניינים האלה נראים די עצובים.
השדרה הולכת ישר לסוללת Malecon, שם כל כך מגניב לצפות באוקיינוס בישיבה על אבן.
כן, התצוגה ההפוכה מעט מבלבלת, אך גם נעימה בו זמנית.
הדמות על האבן היא המשורר הקובני חואן זינאה, שלקח חלק פעיל במאבק לעצמאות קובה מהספרדים, על כך שילם את המחיר ב-1871.
הארכיטקטורה כאן מגוונת וייחודית. אין זמן לנוח את העיניים.
הוואנה נוסדה על ידי מתיישבים ספרדים בשנת 1515. לפני הספרדים, האינדיאנים חיו כאן בחופשיות, אך במאות שלאחר מכן הם נהרסו כמעט לחלוטין, או על ידי הספרדים או על ידי מחלות ורעב. אשלח לכאן את הספרדים ביסודיות ולאורך זמן. קודם כל, הם בנו את הכניסה למפרץ הוואנה - נוחה לספינות - עם שני מבצרים יוצאי דופן: סן סלבדור דה לה פונטה (1582),
ואל מורו (1589-1630) בצד השני של הנמל. במקרה הראשון, באתר של יער צפוף, במקרה השני, על סלע. כך, מעוז השלטון הספרדי בקובה, כמו גם בסיס ההעברה העיקרי לזהב שנבזז ביבשת אמריקה, נותרו בלתי ניתנים לחדירה עד סוף המאה ה-19, עם הפסקה קצרה ב-1762, כאשר הצי הבריטי כבש לזמן קצר את הוואנה.
עצמאותה של קובה ב-1902, כעת הן מהספרדים והן מהאמריקאים, תרמה לצמיחה המהירה של הוואנה, במיוחד בתקופת השלטון הנשיאותי של מצ'אדו (1925-1933). הוא נקט במדיניות פרו-אמריקאית, ולכן במהלך תקופה זו העיר רכשה מאפיינים אמריקאים מוכרים בארכיטקטורה ובתשתיות.
עד למהפכת 1959, הוואנה נבנתה ונבנתה מחדש באופן פעיל...
קצת רחוק מהמבצרים, בכיכר יפה, יש אנדרטה לגנרל מקסימו גומז, אחד הלוחמים לעצמאות קובה, חברו לנשק של חוסה מרטי. והבניין מצד ימין, אגב, הוא שגרירות ספרד.
מאחורי האנדרטה, סמטה יפה מובילה לארמון הנשיאות, מקום מגוריהם של כל מנהיגי קובה בין השנים 1920-1959. עכשיו זה הבניין של מוזיאון המהפכה.
מול המוזיאון נמצאים שרידי חומת העיר עם מגדל השמירה Baluarte de Angel
האוסף של מוזיאון המהפכה חרג מזמן את גבולות הבניין ההיסטורי. בדיוק מאחוריו, במגרש חניה נצחי ממש ברחוב, יש ציוד צבאי מגוון מימי המהפכה, שמרכזו הוא הביתן עם היאכטה האגדית "גרנמה". עליו, שתוכנן ל-12 אנשים, הפליגו בדצמבר 1956 84 מהפכנים לאי החופש ממקסיקו, ביניהם פידל וראול קסטרו, צ'ה גווארה ואחרים. אני יכול לדמיין את התמונה הזו...)
ליד הבניין החדש של המוזיאון הלאומי לאמנות (מימין)
מה שטוב בהוואנה הוא שתערוכות מוזיאון אמיתיות מסתובבות ברחובות בכמות כזו שאפילו לא צריך ללכת למוזיאון (בדיחה הגיונית).
אני מחליט להיכנס עמוק יותר לתוך העיר העתיקה.
תחושות מדהימות. כאן החיים בעיצומם בחיי היומיום שלהם.
עד כאן וכל כך קרוב בו זמנית...)
לאחר שוטטות ללא מטרה ברחובות ובסמטאות של הוואנה הישנה, אני מגיעה למסלול התיירותי הנכון,
לכיכר הקתדרלה. נוסדה בשנת 1578, היא מושכת את תשומת לבי עם הקתדרלה היפה של סנט כריסטופר, שנבנתה בתקופה 1748-1777. שרידי כריסטופר קולומבוס נשמרו כאן במשך שנים רבות.
בקרבת מקום נמצא ארמון המרקיז דה אגואה קלרה. המבנה נבנה במאה ה-18 כבית מגורים למרקיז. בתחילת המאה ה-20 שכנה בו מסעדת פריז המפורסמת דאז, ומאוחר יותר משרד בנק.
היום – המסעדה הספרדית El Patio.
כיכר הקתדרלה היא מקום ייחודי ומעניין. אתה רק צריך לזוז הצידה, להישען על עמוד, כמו אנטוניו גאדס, שחקן ספרדי ואמן ריקודי פלמנקו, ולהסתכל מקרוב על העוברים והשבים.
הנה קובני צעיר, הנובח של מסעדת "אל פטיו", מביט בעוברים ושבים, מנחש בפניהם את השפה שבה יש לפנות לתיירים. זה לא נדיר לשמוע "צהריים טובים"...)
אמן היפסטרי, הוא מוכר את ציוריו הצנועים בכיכר הקתדרלה. זה רק שלך? )
והנה כולנו, צופים בתיירים: חלקם לאוכל; חלקם מתוך סקרנות; יש אנשים שרוצים להתערב בהיסטוריה, בעוד שלאחרים יש עבודה מהסוג הזה...
קתדרלה יפה. חבל שהוא היה סגור לגישה פנימה. אני מניח שהוא נפתח בשעות מסוימות?
הרחוב מוביל אותי בשבילי המינגווי (הסופר אהב את הרחובות האלה וגר כאן),
לכיכר ההיסטורית הראשית של הוואנה העתיקה - פלאזה דה ארמאס. זוהי כיכר מרובעת כזו ששימשה את ייעודה המקורי כמגרש אימונים של הצבא הספרדי, ומכאן השם - פלאזה דה ארמאס. מאמינים כי זוהי הכיכר העתיקה ביותר בהוואנה. במרכז יש אנדרטה לזכר "אבי האומה" קרלוס מנואל דה סספנדס - זה עוד אחד מהלוחמים לעצמאות קובה.
הקפלה של אל טמפלטה (1828) נבנתה לכאורה בדיוק במקום בו הוקמה הוואנה. ומקובל להסתובב סביב "העץ הקדוש" של הסייבה, לגעת בו ולהביע משאלה... אומרים שזה מתגשם רק פעם בשנה, ביום כריסטופר הקדוש, הפטרון של הוואנה. אגב, בשנת 2014 אתה עדיין יכול להגיע עד ה-15 בנובמבר. )
יש שוק ספרים בכיכר, למיטב הבנתי, לא רק לתיירים נמכרים כאן פרסומים עתיקים מעניינים למראה, אלא לצערי בספרדית, שאני לא מכירה... אני אוהב מקומות; כָּזֶה.
החצרות של פלאזה דה ארמאס מובילות אותי אל קו המים של מפרץ הוואנה.
אין דבר נעים יותר לחצות את הרחובות והשדרות של בירת קובה. כנראה שאף פעם לא יהיו פה פקקים! )
אני בוחר כיוון יפה וממשיך הלאה...
ואז יהיו כיכר סן פרנסיסקו, בניין הבורסה, קתדרלת הכנסייה הרוסית האורתודוקסית, והמרחבים העצומים של פני המים של מפרץ הוואנה. אבל עוד על זה מחר. )
מָקוֹר: travel.ru
