ראיתי הרבה ספריות יפות, אבל, אבוי, רק בסרטים או בתמונות. כולם היו בכמה מוסדות מדעיים מפורסמים, או במנזרים ומנזרים. באופן אישי, יכולנו לראות רק את הפנים המאופקים של ספריות ביתיות, אשר, אבוי, לא היו מותאמות לאסתטיקה. עם זאת, עדיין הייתי מבקר תדיר שם ספרים תמיד היו התשוקה שלי. ואני לא יכול לבטא במילים את ההנאה שאחזה בי למראה ספריית האוניברסיטה הקתולית בלאובן, פלנדריה - זהו מקדש אמיתי של הספר, מלא ברוח הקודש של ידע והיסטוריה. הפנים אפילו הזכירו לי את הוגוורטס, מהעולם הבדיוני של ג'יי קיי רולינג. נדמה היה שספריית לובן באה היישר מתוך תחריטים עתיקים או מדפי רומנים היסטוריים. אבל ההיסטוריה של הספרייה עצמה ראויה לסיפור נפרד.
בניין הספרייה המקורי הוקם ב-1834. מאז, אוסף הספרים מתחדש ללא הרף, כולל כתבי יד ומסמכים ייחודיים מימי הביניים. והכל היה בסדר אם מלחמת העולם הראשונה לא הייתה קורית. ב-2 באוגוסט 1914 הכריזה גרמניה על אולטימטום לבלגיה, בדרישה לעבור ללא הפרעה של חיילים גרמנים לעבר צרפת, וב-4 באוגוסט פלשו הגרמנים לשטח בלגיה. הבלגים התנגדו בחירוף נפש, אבל הגרמנים עלו על מספרם של כמעט עשרה לאחד. לובן צולמה ב-20 באוגוסט. בהתחלה אפילו לא הייתה לחימה פעילה בעיר, אבל לפתע המצב יצא משליטה. כמה חיילים גרמנים נהרגו, ככל הנראה מירי צלפים. בתגובה החל מבצע תגמול שהפך את העיר לאפר.
הגרמנים החלו להרוס את העיר באופן שיטתי, בתים הוצתו, אנשים הושלכו לרחובות וחלקם נהרגו. הם זעמו במיוחד על כמרים קתולים, מאחר שהם נחשדו בתסיסה שמטרתה להילחם בכוחות הכיבוש. הרגשות הדתיים לא היו מכשול - הגרמנים עצמם היו פרוטסטנטים. גם ספריית האוניברסיטה הקתולית ספגה מתקפה, וזה די טבעי.
הספרייה הוצתה בחצות. המקום, הספרים, הקירות, כל מה שהם יכלו לשים עליו נזרקו בבנזין, ואז נזרקו כדורי תבערה לחלונות. ועד מהרה עלתה הספרייה הענקית, עם מוצגים היסטוריים ייחודיים. כ-300,000 ספרים נשרפו בשריפה, כולל קרוב לאלף ספרים מימי הביניים ואוסף עצום של כתבי יד עתיקים. גם מהדורות ראשונות רבות של יצירות ויצירות מפורסמות אבדו לנצח. והלהבות רקדו בחשכת הלילה - הספרייה בערה עד הבוקר, יותר מ-10 שעות. וכל הניסיונות להציל לפחות משהו מהאש דוכאו בצורה האכזרית ביותר. הגרמנים צפו באקסטזה במיוחד כשהספרים נשרפו.
בתום המלחמה, בתמיכה אמריקנית, נבנה בניין ספרייה חדש בסגנון ניאו-רנסנס פלמי. נשיא ארה"ב ה-31 העתידי הרברט הובר מילא תפקיד ענק בגיוס כספים לשיקום הספרייה. הבניין תוכנן על ידי האדריכלית הניו יורקית וויטני וורן עדיין ניתן לראות בבירור מוטיבים של הבניין. וורן נחשב גם למחבר הכתובת המעט שערורייתית על החזית: "Furore Teutonico Diruta: Dono Americano Restituta" (נהרס בזעם הטבטוני, שוחזר בנדיבות אמריקאית). אבל ספרים עבור הספרייה נאספו בכל רחבי העולם, מדינות רבות, ארגונים, אספנים פרטיים וספריות אחרות עזרו בשיקום הקרן. עד 1928, כל העבודה הסתיימה, והספרייה החדשה כבר הכילה כ-900,000 ספרים. אבל אסון חדש לא איחר לבוא.
הפעם קרתה מלחמת העולם השנייה... ושוב הספרייה בוערת תחת אש ארטילרית של תותחים גרמנים. הספרייה החדשה הצליחה לעמוד רק 12 שנים עד לשנה הקטלנית 1940. אמנם, הגרמנים, הפעם, הכחישו את אשמתם בשריפה החוזרת ונשנית של הספרייה, והאשימו את הבריטים הנסוגים. אפילו שר התעמולה של הרייך, יוסף גבלס, בא לראות את ההריסות. הפעם, כמעט בנס, נשמרה חזית המבנה, אך חלל הפנים נשרפו כמעט לחלוטין, ואותם 900,000 ספרים שנאספו לספרייה מכל העולם אבדו בעשן ובלהבות...
לאחר המלחמה שוחזר המבנה על פי התוכניות המקוריות ואוסף הספרים החל לצמוח שוב. אבל לא הכל עבר חלק... ב-1970 התגברו המתחים בין הקבוצות דוברות הצרפתית וההולנדית באוניברסיטה, והאוניברסיטה הקתולית של לובן עצמה חולקה לשני חלקים, וכך גם הספרייה. החלק דובר הצרפתית התיישב בקומונה אוטיני-לובן-לה-נוב, ומחצית מאוסף הספרים הועבר לשם לספרייה החדשה.
למרות הזעזוע החדש הזה, הספרייה בלובן עצמה המשיכה להתפתח, ובשנת 1987 היא אף הוכרה כאוצר לאומי. מה שלא מפתיע, בהתחשב בחללי הפנים היפים בצורה יוצאת דופן, החזית המפוארת וההיסטוריה המורכבת מאוד השזורה במרקם החיים של המדינה. כעת יש בספרייה כבר כארבעה מיליון ספרים, רבים מהם בעלי ערך וייחודיים באמת. בהתחשב בכך שלובן היא עיר סטודנטים, ספרייה כזו היא פשוט יקרה מפז עבורו. זהו, כפי שכבר כתבתי בהתחלה, ממש מקדש של הספר. ופשוט הוקסמנו מהמקום הזה. זו באמת הספרייה הכי יפה שראיתי אי פעם!
הטיול מאורגן על ידי משרד התיירות של פלנדריה ובריסל
מָקוֹר: travel.ru
